חזרתי לא מזמן מביקור בהרווארד שם הרצתי בנושא הריקוד והשפעותיו על אנשים עם מוגבלויות שונות. משחר הימים הריקוד היה שלב מקדים של משהו טוב, ולא בכדי תגמל הטבע את אלו הרוקדים. בעלי החיים שהטיבו לרקוד את ריקוד החיזור, זכו בליבה של הנקבה ובהתחלה ויצירה של חיים חדשים, הלוחמים שהטיבו לרקוד יחדיו בעוצמה הצליחו להטיל מורא על קבוצות יריבות ואולי אף להכריע את המערכה בטרם החלה.
כל אדם שמתחיל לרקוד מתחיל לפתח קשרים חדשים במוח אשר מובילים לפיתוח כישורים חדשים בנפש ובגוף. היום, מחקרים רבים בעולם מראים ללא עוררין את הקשר הישיר של שילוב תנועה מלווה בקצב, צליל או מנגינה לבין ההיתכנות לחיים מאושרים יותר, ארוכים יותר, מאוזנים יותר ובריאים יותר.
ואם אפשר בשניים זה נחמד כפליים! מחקר מאוניברסיטת סטנפורד הוכיח שריקוד זוגי, על פני פעילויות שונות שנבחנו, בצורה מובהקת משפר את הסיכוי לדחות דמנציה בגיל מאוחר.
לאורך השנים במו עיניי ראיתי כיצד לא אחר הרגע בו אנשים שהחלו לרקוד החלו להשיל מעליהם עול נפשי, החלו להשיל מעליהם משקל, החלו מתחברים יותר לחיוך ולילד שבפנים, החלו מרימים עיניים, החלו מקבלים בטחון ומזדקפים, החלו מתחברים לנפש פנימה ומוצאים עימה מחדש את הזוגיות האבודה, ואז גם עם מישהו/י אחר/ת. כמו זרע שהמתין שם והמתין , עד אשר הגיע אליו הגשם שישחררו סופסוף מקליפת הגלעין, והוא יצמח להיות עץ רענן.
מתוך 15 שנים שאני מלמד ריקודים סלוניים וזוגיים, זה כבר 8 שנים, שבאופן די טבעי עם הרקע שלי כביולוג וכחוקר מעולם המדע (שאמנם היה אז בתחילת דרכו המדעית) שאני עובד עם חולי פרקינסון, אנשים על הספקטרום האוטיסטי, טרשת נפוצה, עיוורים, פוסט טראומה, אלצהיימר ונכי צהל ופעולות איבה.
מתוך הבנה שהריקוד, משולב בקצב ומנגינה, הינו כלי עצמתי מאין כמוהו לסיוע בהתמודדות עם מצבים אלו ליצירת שמחה, תמיכה חברתית, החזרת האנושיות והחיוך לשפתיים, החזרת תחושת המסוגלות ובמקרים מסוימים אף שיפור המצב הקליני ועזרה ממשית בתהליך הריפוי והשיקום.
מחקרים רבים מתקיימים כיום ברחבי העולם ומוכיחים מעל לכל ספק, שהשילוב של תנועה ריקוד ומנגינה משפיעים על יצירת מנגנוני פיצוי במוח, על פני אלו שאינם מתפקדים ו/או נפגעו.
הודות לחיבור שנרכש לאורך השנים עם מר אברהם פריד (פריצי) בפרויקט מיוחד ומוצלח עם צעירים על הקשת האוטיסטית, הוצע לי להגיש את מועמדותי לכנס יוקרתי ומקצועי בתחומי חקר המוח, הקוגניציה והתנועה שהתקיים בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד אשר בבוסטון, והתקבלתי.
חזרתי כשבאמתחתי מידע רב והשראה עצומה שצברתי בהרצאות ובסדנאות בהן לקחתי חלק, במרתון של שלושה ימים מרתקים של מדע ומחקר שזורים בריקוד ותנועה.
ואיך לא, בכל הפסקת קפה וכן בערב הגאלה המפואר במלון פארק פלאזה, לקחתי את המושכות ולימדתי, ביחד עם ליסה אריא איתה גם עשיתי בארץ את הפרויקט של הצעירים האוטיסטים, קצת צעדי ריקוד, בזוגות ובשורות, הרי גם לחוקרים מגיע קצת לרקוד ולשמוח.
בהרצאה ובסדנא שלי התמקדתי דווקא בעניין הגישה הייחודית שהתפתחה בי לאורך השנים והדרך בה מצליחים להנגיש ריקוד בכלל וריקודי זוגות בפרט. ניתן להנגיש את הריקוד לכל אדם ואדם, היות והשונות בין אנשים בקבוצות פתולוגיות שונות ואף בתוך אותה קבוצה, גדולה מאד הן ברמת המסוגלות הפיזית והן ברמה התפיסתית החווייתית והמנטלית. הגישה שמה בפרונט כבסיס, את חשיבותו של תהליך מאתגר אך חוויותיי ומהנה מחד ורציונליזציה של התהליך והורדתו לרזולוציות של התפקוד היומיומי מאידך.
בסופו של דבר הכל מתחיל מהעזה קטנה שמאפשרת. קיר גדול מתחיל להתהוות מלבנה אחת קטנה שמונחת על הקרקע. עץ גדול מתחיל מנבט קטן שמחליט לפרוץ, ושנה גדולה מתחילה מהחלטה לעשות צעד אחד קטן וראשוני של משהו חדש, רענן ואולי קצת שונה. דבר כזה שיש בו קצב שמושך אחריו צעד נוסף ועוד צעד עד שנוצר רצף ואז יוצרים את החיבור בטבע לנוע בהרמוניה - זה כל הסיפור.
זו הייתה לי הפעם הראשונה בה הצגתי את משנתי בפני קהל מקצועי שכזה וזה היה מעצים ומהנה כאחד, למען האמת קיבלתי תיאבון לעוד. שנה גדולה מתחילה בסך הכל ממשהו קטן שרק עושה כיף! אני מאחל לכל אחד ואחת שנה טובה מלאת ריקוד ומנגינה.
שלכם באהבה - שון.
.png)
